הילד אומר שהוא לא יודע לצייר: האם טיפול באומנות עדיין מתאים?

אין צורך להגיע עם כישרון לציור

אני לא יודע לצייר, אומר הילד כשמציעים לו להכיר מטפלת. לפעמים אנחנו ממהרים לענות שהוא דווקא מצייר נהדר. אפשר לנסות תשובה אחרת: לא צריך להגיע עם ציור יפה או להראות מה אתה יודע. טיפול באומנות לילדים אינו שיעור ציור, ולא נדרש ניסיון קודם באמנות כדי להשתתף בו.

כדאי לשאול למה הוא מתכוון. האם הוא חושש שמישהו יסתכל על התוצאה? שהיה צריך להעתיק משהו ולא הצליח? ואולי הוא פשוט מעדיף פעילות אחרת? לא חייבים לפתור את השאלה בבית. אפשר לומר שנביא את החשש למפגש ונברר יחד אילו אפשרויות קיימות, בלי להבטיח מראש פעילות מסוימת.

במפגש עשויים להיות חומרים שונים ודרכים שונות לביטוי, לצד שיחה. הבחירה אינה חייבת להתחיל מהמשימה לצייר משהו מוכר. חשוב לברר עם המטפלת איך היא ניגשת להיסוס או לחוסר רצון ליצור. עצם קיומם של צבעים בחדר אינו אומר שהילד צריך להרגיש מיד בנוח להשתמש בהם.

אפשר להכין יחד משפט קצר שהילד ירצה לומר: אני רוצה קודם לראות, או אני חושש שלא יצא לי כמו שרציתי. אין צורך לתרגל אותו שוב ושוב. החשש מציור לבדו אינו מכריע אם הטיפול מתאים; ההתאמה נבחנת מתוך היכרות עם הילד וצרכיו. גם ההסתייגות שלו היא מידע שכדאי להקשיב לו.

לשמוע מה הילד מתכוון כשהוא אומר שאינו יודע

המשפט אני לא יודע לצייר יכול לכלול כמה חוויות שונות. ילד אחד חושש שלא יצליח ליצור דמות דומה למציאות, אחר זוכר הערה שקיבל בכיתה, ושלישי פשוט מעדיף לבנות. לפני שממהרים לשכנע אותו שהוא דווקא מוכשר, אפשר לשאול למה הוא מתכוון. האם קשה לבחור מה לצייר, האם לא נעים שמסתכלים, או האם הוא חושש שיבקשו ממנו להסביר? תשובה קצרה עשויה להבהיר מה מטריד אותו כרגע.

אפשר להתייחס לחשש בלי לקיים דיון על איכות הציורים. משפט כמו נשמע שחשוב לך לדעת שלא בוחנים אותך משאיר מקום לחוויה, בלי להפוך את השיחה לתחרות מחמאות. אם הילד אינו רוצה לפרט, אין חובה לחלץ הסבר. אפשר להעביר למטפלת את החשש באופן מכבד ולבקש שתסביר בתחילת ההיכרות מה צפוי. כך הילד אינו נדרש להוכיח יכולת כדי שייקחו ברצינות את אי הנוחות שלו.

להכיר אפשרויות מעבר לדף ולעיפרון

טיפול באומנות לילדים עשוי לכלול מפגש עם חומרים שונים, בהתאם למסגרת ולצרכים. חומר רך מאפשר לגעת ולעצב, ניירות מאפשרים לקרוע ולהדביק, וחפצים יכולים להשתלב בבנייה או בסיפור. אין הכרח שכל האפשרויות יהיו זמינות בכל חדר, ולכן כדאי לשאול מה נמצא במקום המסוים. המשותף הוא האפשרות להתנסות, ולא הדרישה לייצר תמונה שמישהו אחר יזהה או יעריך כיפה.

אפשר להסביר לילד שהוא אינו צריך להגיע עם רעיון מוכן או עם תיק עבודות. יש מקום גם להיכרות הדרגתית עם החדר והחומרים. למשל, בחירה בין שני צבעים או התבוננות במה שנמצא על המדף יכולה להיות חלק מההתחלה. הדוגמאות אינן הוראות לטיפול ביתי, אלא דרך לתאר מגוון אפשרויות. לא כל ילד ירצה לגעת בחומר מלכלך, ואין צורך להפוך הימנעות מחומר מסוים למבחן של אומץ או שיתוף פעולה.

להבין את ההבדל בין שיעור ובין מפגש טיפולי

בשיעור אומנות עשויים ללמוד טכניקה, לתרגל התבוננות או להתנסות בנושא משותף. במפגש טיפולי מוקד העבודה הוא האדם והחוויה שלו בתוך קשר מקצועי. לפעמים נוצרת גם למידה על חומר, אך הישג אומנותי אינו תנאי להשתתפות. ההבחנה הזאת יכולה לעזור לילד שמגיע עם זיכרון של ציון, השוואה או תיקון. אפשר לומר שלא מגיעים כדי לבדוק מי מצייר טוב יותר.

גם ההורה יכול לבדוק איזו ציפייה הוא מביא. אם מחכים בכל שבוע ליצירה מרשימה שתעיד שהיה מפגש מוצלח, הילד עלול לשמוע מסר שונה מזה שנאמר לו. יצירה קטנה, עבודה שנשארה בחדר או מפגש שאינו מתואר בבית אינם מאפשרים להסיק לבדם מה התרחש. שאלות על מטרות ועל התקדמות מתאימות לשיחה עם המטפלת, במסגרת שסוכמה, ולא לבדיקת איכות התוצרים בתום כל פגישה.

לתת מקום לטעות ולשינוי כיוון

ילדים שונים מגיבים אחרת לרגע שבו משהו אינו יוצא כפי שתכננו. אחד ירצה להתחיל שוב, אחר יבקש עזרה ואחר יניח את הדף בצד. אפשר להכיר בכך שהתוצאה מאכזבת בלי למהר לתקן את העבודה או להכריז שאין שום בעיה. למשל, נראה שרצית קו אחר מאפשר לילד להוסיף מה חשוב לו. תגובה כזאת אינה מפרשת את האישיות שלו מתוך אירוע יחיד.

בבית אפשר להשאיר מרחב להתנסות רגילה: דף נוסף, חומר שאפשר לשנות ואפשרות לסיים בלי להציג. אין צורך להפוך כל פעילות לשיחה רגשית או לנסות לשחזר מפגש טיפולי. אם הילד מבקש עזרה, אפשר לברר איזה חלק הוא רוצה שתעשו ואיזה חלק נשאר שלו. לעיתים העזרה היא החזקת הנייר, ולעיתים פשוט לשבת לידו. הבחירה הקטנה הזאת מכבדת את היוזמה גם כאשר התוצאה אינה מלוטשת.

להגיב ליצירה בלי ציונים ובלי פירושים קבועים

כאשר ילד מראה עבודה, אפשר להתחיל בהתבוננות: שמת כאן שכבות של צבע, או בחרת לשנות את החלק הזה. אם הוא רוצה, שאלו מה היה מעניין בתהליך. אפשר גם ליהנות מהציור ולומר זאת בטבעיות; אין איסור על מחמאה. הרעיון הוא להרחיב את השיחה מעבר לפסק דין של יפה או לא יפה, ולא לפקח על כל מילה שיוצאת להורה מהפה.

כדאי להימנע מקביעה שצבע מסוים מעיד בהכרח על רגש או שדמות קטנה מוכיחה קושי. לציור יחיד יכולות להיות משמעויות שונות, ולעיתים הבחירה קשורה לחומר שהיה זמין או לסיפור שהילד המציא. אם עולה דאגה מתוך התנהגות או אמירה, אפשר להביא אותה להתייעצות ולתאר בדיוק מה נראה ונאמר. אין צורך לאבחן דרך היצירה כדי להצדיק בקשת עזרה.

מה לומר לפני שנכנסים לחדר

אפשר להכין משפט קצר שהילד יוכל לומר בעצמו, למשל אני לא אוהב כשמסתכלים עליי בזמן שאני מצייר. אם אינו רוצה לומר אותו, בקשו רשות להעביר את המידע למטפלת. אין צורך לתרגל תשובה נכונה או לשכנע אותו שברגע שיגיע ישנה את דעתו. אפשר להסביר שההיכרות נועדה גם להבין מה מתאים לו. לאחר המפגש שאלו אם ההסבר שקיבל היה ברור ואם יש שאלה שירצה להביא בפעם הבאה. כך ההכנה מתמקדת באפשרות לבטא העדפה ולבקש עזרה, ולא בציפייה שיגיע בטוח בעצמו או ייצר עבודה שתוכיח שהחשש כבר נעלם. אפשר להזכיר שמותר לשאול אם משהו נשאר לא ברור.

לברר התאמה גם כשהילד אינו רוצה ליצור

היעדר ניסיון אומנותי אינו שולל טיפול באמנות, אבל גם אינו מוכיח שהמסגרת מתאימה לכל ילד. אם הילד מתנגד לכל הגעה, חשוב לברר מה קשה לו: המפגש עם אדם חדש, עצם הפנייה לטיפול, הזמן שנלקח מחוג אהוב או החשש מציור. כל תשובה פותחת שיחה אחרת. אין טעם להבטיח לו שבפועל לא יעשו דבר שקשור לאומנות כאשר זהו חלק מהמסגרת המוצעת.

אפשר לבקש שיחת הכנה ולחשוב עם המטפלת איך להציג את האפשרות בלי לחץ מיותר. כאשר מתחילים, כדאי להשאיר לילד מקום לספר מה היה נוח ומה פחות. ההיכרות יכולה להבהיר אם קיימת דרך לעבוד יחד או אם ראוי לשקול מסגרת אחרת. השאלה המרכזית היא היכולת לבנות קשר מתאים ולהתייחס לצרכים של הילד, ולא מידת הדמיון בין הציור שלו לבין ציור של מישהו אחר.

מקור מקצועי: BAAT — מהו טיפול באמנות